השנה וחצי האחרונות יכולות לקבל הרבה כותרות – שנת הקורונה והיציאה מהקורונה, שנת ההלם ושנת ההתפכחות, שנת המנחוס ושנת המנחוס#2 ועוד רבות וטובות. אבל את השנים 2020 ו-2021 אפשר בעיקר לסכם כשנתיים של אתגרים חדשים בצל הקורונה, בכל תחומי החיים, לרבות בתחום התעסוקה. שנתיים מאתגרות במיוחד, שבהן שוק העבודה הטלטל לכל כיוון אפשרי, ובסקטורים שונים – גם עד כדי אבדון ופשיטות רגל.
בשוק עריכת הדין בישראל, אפשר להצביע כבר על כיוון ברור – והכיוון הוא הצלחה. לשכת עורכי הדין פרסמה לאחרונה את ממצאי הסקר שערך "מכון מאגר מוחות", ובו נבדקה השפעת המגפה על חייהם המקצועיים, ובעיקר על הפן הכלכלי שבהם, בקרב ציבור עורכי הדין.
ממצאי הסקר, כפי שפורסמו ב"מעריב" (קישור) מעידים שהמגפה לא רק שלא הובילה לפגיעה כלכלית, אלא הובילה להיפך הגמור– היקף העבודה גדל לממדים גדולים יותר וכך גם ההכנסות גדלו או נותרו בעינן. תוצאות הסקר הראו כי בניגוד לענפים אחרים, מרבית עוה"ד לא שקלו לבצע הסבת מקצוע.
והנה, בחודש האחרון, אנחנו עדים גם לטרפת שהחלה ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל, לאחר שהודלפה הודעת דוא"ל שמבשרת על העלאות שכר משמעותיות ולהטבות נוספות. מאז אנחנו ב- 'מירוץ חימוש' הכולל תחרות גלויה וסמויה – שלא נאמר תחרות בועטת בין המשרדים הגדולים שהחלו להשוות ולהעלות את ההטבות והתנאים. אם המהלכים הללו לא מעידים על הצלחה, אז מה כן?
מדובר בנתונים יבשים, אבל גם ב"שטח" אפשר לראות שמשרדים רבים נחלו הצלחות מרשימות. אם כך, למה נראה כי יש חשש בקרב עורכי הדין מלדבר על הצלחה?
בעוד שהמשרדים הגדולים המתהדרים בהשתייכות ל-"טופ 10" דווקא משתדלים "לפמפם" מדי יום את ההישגים שלהם קבל עם ומרשתת ובעיתונות הכלכלית, ישנם לא מעט משרדי עורכי-דין – קטנים, בינוניים ובוטיק – שמשתדלים לא להתפאר בכך.
יתכן, שהעובדה שלקוחות רבים הינם חברות או לקוחות פרטיים שספגו חבטות קשות בשל הקורונה, משפיעה על הנפנוף הנמוך של עורכי הדין בהצלחתם בפרהסיה. בכל זאת, לא נעים לספר על ההצלחה של הפירמה שלכם כשהלקוחות בגירעון או רחמנא ליצלן – במרוץ פיטורין אגרסיבי.
אבל הרבה משרדים – קטנים וגדולים – משתמשים במינוח "בצל הקורונה" רק כשהם רוצים לדבר על הישגים, מבלי לשייך את גודל ההישג דווקא ביחס למשבר הקורונה. יש רתיעה (קצת מובנת וקצת לא) מלספר כמה הקורונה דווקא הובילה לכך שעוה"ד הוציאו את הלקוחות שלהם "מהברוך" שיצרה הקורונה.
אפשר לנסות ולנחש הרבה סיבות לכך שקיים חשש קולקטיבי מלשתף בהצלחה – אולי רגשי הזדהות עם ענפים אחרים – ואולי בסוף היום – גם המשרדים הכי מצליחים הם סבתא מריומה שחוששת מעין הרע טפו חמסה בצל ושום?
בסופו של יום, המשרדים צריכים להבין שככל שהם מצניעים את הצלחתם ואת הגדלת ההכנסות שלהם – כך גם העובדים שלהם יישארו בחוסר וודאות. ככל שהמשרדים ישכילו לספר יותר בפומפוזיות על ההצלחה שלהם (ככל שהיא אמיתית כן?), העובדים יוכלו להיות שקטים יותר. ואולי גם לקבל נתחים נוספים מהעוגה, מה רע?
דווקא בפן הפרסונאלי, שמנו לב שיתכן (לכאורה, לכאורה) שמשבר הקורונה הוביל לעידן חדש בו הרבה עורכי דין – בכירים יותר וגם פחות – החלו להתהדר בהצלחתם הפרטית – גם אם היא שייכת לפירמה כולה.
אנו אנחנו רואים עוד ועוד שותפים ועורכי דין שמשלמים באופן עצמאי למשרדי יח"צ וליועצי שיווק על מנת שיפרסמו את שמם והצלחתם בעסקה א' או בתיק ב'. מדובר בתחושה של שינוי ביחס לשנים עברו, שבהן שותפים ועורכי דין פחות הרגישו בנוח לנכס לעצמם את ההצלחה הקולקטיבית.
למשל, בעיתונים הכלכליים נוהגים לפרסם את שמותיהם של 40 הצעירים המבטיחים במשך שנים – וכיום אנחנו נוכחים לשמוע על יותר ויותר עורכי דין המשתייכים לפירמות מצליחות, שנלחמים לקדם את עצמם פנימה אל תוך הרשימות הנחשקות. כנראה, שכשאתה מסתכל על עצמך כאינדיבידואל, פחות מפחיד אותך לצעוק "הצלחתי! ויני וידי ויצ'י! אין עליי בעולם! תלכו כפרה עליי ו…." טוב הבנתם את הכיוון.
הגיעה העת שמשרדי עו"ד ידברו על הצלחות בפרהסיה, בעיקר בעידן המוזר שלנו שבו אין בטחון בסיסי במה שיקרה בעוד שבועיים, שלא נאמר מחר. מעבר למיצוב ברור של סטטוס המשרד אל מול העובדים והלקוחות (שממילא מצויים בתקופה זו בחוסר וודאות) הישגים בתקופת הקורונה (ובכלל) הם הבסיס שעליו בונים ומשמרים את המוניטין המשרדי, ועליהם בסופו של דבר גם מושתתת אסטרטגיית השיווק – על נקודות החוזקה של הפירמה.
אם לא יעשו כן, כנראה שנמשיך לראות שיווק עצמי אינדיבידואלי של עוה"ד עצמם, ללא קשר לפירמה שלהם (ולא נשקר שאנו לא מברכים גם על כך – אם אין אתם לכם מי לכם?).
