פירוק שותפויות במשרדי עורכי דין בעולם ובישראל, הוא נושא מורכב שכולל היבטים משפטיים, כלכליים ועסקיים. בשונה משותפויות עסקיות אחרות, כאשר מדובר במשרד עורכי דין, ומשום שקביעת שווי הפעילות נעשית בצורה שונה מחברות מסחריות, ישנם מנגנונים ייחודיים הקשורים להיבטים של מוניטין, חלוקת נכסים וזכויות בין השותפים, וקביעת ערך המשרד בעת הפירוק.

מנגנונים מקובלים לפירוק שותפויות במשרדי עורכי דין:

1. הסכם שותפות: ברוב המשרדים הגדולים ישנו הסכם שותפות שנחתם בין כל השותפים. הסכם זה כולל לרוב סעיפים המתייחסים לאפשרות של פירוק השותפות ומפרט את התנאים והאופן שבו יבוצע הפירוק. לדוגמה, ייתכן ויהיו הוראות לגבי פרישת שותף, מכירת חלקו במשרד, חובת השבת השקעות והאופן שבו יחלוקו לקוחות.
2. קביעת שווי המשרד: הערכת השווי של משרד עורכי דין הוא נושא קריטי שממנו נגזרות החלטות רבות באשר לאופן הפירוק. בפסיקה נקבע בעבר, כי משרדים לאו דווקא מחזיקים במוניטין עצמאי מעבר לעורכי הדין הפועלים בהם, מה שהופך את שאלת המוניטין למורכבת במיוחד. ולכן מומלץ להעריך את שוויו באמצעות בחינת שווי הפעילות עצמה.
3. חלוקת הלקוחות: יש להבחין בין לקוחות שהגיעו למשרד בשל עבודתם של עורכי דין מסוימים לבין לקוחות שהם נכסי המשרד ככלל. כאשר מדובר בלקוחות שהגיעו בעקבות עורך דין ספציפי, לרוב יינתן לאותו עורך דין חלק ניכר מהזכויות עליהם.
4. מנגנון גישור ויישוב סכסוכים: כאשר אין הסכמה בין השותפים על תנאי הפירוק, לעיתים יופעל מנגנון גישור או בוררות חיצונית לפתרון סכסוכים.

הערכת שווי המשרד בעת הפירוק:

בפירוק שותפות של משרד עורכי דין, המורכבות העיקרית היא שאלת המוניטין. מוניטין של משרד עורכי דין בנוי לרוב על הניסיון, המומחיות והקשרים של עורכי הדין השותפים בו, ולא ניתן להפריד אותו מהמוניטין של עורכי הדין עצמם. כלומר בעת פרישה או עזיבה מרצון של עורך דין בכיר / מייסד במשרד נרצה להביא לידי ביטוי את תרומתו למשרד ולשווי הפעילות וגם את השפעתה בעתיד. הפסיקה בישראל התייחסה לשאלת המוניטין של משרדי עורכי דין במספר מקרים, בהם נקבע שלמשרד עורכי דין אין מוניטין עצמאי הניתן למדידה כספית מנותקת מעורכי הדין עצמם.

מנגנון חלוקת המשרד:

בפועל, חלוקת המשרד בעת פירוק השותפות מתבצעת על פי הנכסים הזמינים במשרד – נכסים מוחשיים כמו נדל"ן, ציוד משרדי, התחייבויות וכן הלקוחות שנצברו לאורך השנים. הלקוחות עצמם אינם "נכסים" במובן המשפטי, אלא יש להתייחס למערכת היחסים בין הלקוחות לעורכי הדין.

גורמים המהווים בסיס לחלוקה:

1. נכסים מוחשיים: נדל"ן, ציוד, ריהוט וכדומה, מחולקים לפי אחוזי הבעלות שנקבעו בהסכם השותפות.
2. לקוחות: לקוחות ששויכו לעורכי דין מסוימים במשרד ימשיכו את הקשר עם אותו עורך דין, ולא תתבצע חלוקה כמותית של הלקוחות.
3. מוניטין: כאמור, פסיקות בתי המשפט קבעו שאין למשרד מוניטין עצמאי הניתן לחלוקה או להערכה כספית נפרדת מעורכי הדין עצמם.

סיכום:

פירוק שותפויות במשרדי עורכי דין נוגע להיבטים ייחודיים שלא קיימים בשותפויות עסקיות רגילות או בחברות מסחריות. מוניטין של משרד עורכי דין אינו ניתן להפרדה מהמוניטין של עורכי הדין הפועלים בו, וההחלטות לגבי חלוקת המשרד תלויה במערכת היחסים עם הלקוחות, המחזור / הרווח השנתי וכן נכסים מוחשיים ומנגנונים משפטיים שנקבעו מראש בהסכם השותפות ככל וקיים.